יום חמישי, 30 באוגוסט 2012

הסופר קאפ הולך למדריד

לאחר פתיחת עונה נוראית, ריאל מדריד חוזרת לחיים דווקא על חשבון יריבתה השנואה ברצלונה תוך כדי זכייה בתואר.  עשרות שנים לא זוכרים במדריד תחילת עונה כה גרועה עם 3 משחקים ללא ניצחון, כולל הפסד לבארסה. אך במשחק הרביעי ריאל מדריד קמה מהקרשים בתצוגת כדורגל נהדרת.
המשחק הראשון בצמד המפגשים נגמר בתוצאה 3-2 לברצלונה. במחצית הראשונה ראינו רק קבוצה אחת על המגרש - בארסה. היא שלטה בצורה אבסולוטית בכדור אך לא הגיעה כמעט למצבים. המשחק עצמו היה רדום ונראה שהמשחק לא כ"כ חשוב לקבוצות או שזה סופר קלאסיקו ראשון בעונה.
במחצית השנייה זה היה משחק אחר. ברצלונה שוב ספגה גול מקרן (נגיחה מושלמת של רונאלדו), וזה לא פעם ראשונה או שנייה שבסופר קלאסיקו ריאל מדריד מבקיעה מקרן. המסורת נמשכה גם בכך שבארסה נקלעה לפיגור מול ריאל מדריד. אך שמחתם של אוהדי ריאל היתה מוקדמת, בארסה חזרה למשחק לאחר 2 דקות בלבד משער של פדרו (מבישול נפלא של מסצ'ראנו). בארסה עוד הצליחה להכניע את קסיאס פעמיים - מפנדל מוצדק (לאחר שלא נשרק פנדל לאלכסיס) וגול של צ'אבי (בישול ענק של המהנדס). ריאל היתה בדרך לתבוסה ואולי אף עברו לה מחשבות בראש שהיה עדיף שרונאלדו לא היה מבקיע והדב לא היה מתעורר מתרדמתו. אך אז הגיעה הדקה שהכריעה [בדיעבד] את צמד המשחקים, איקר קסיאס מנע מהפרעוש לעלות שוב על הלוח ולעשות 4-1, ומייד בצד השני ויקטור ואלדס בטעות ענקית (מסורת כבר אמרנו?) נתן לדי מאריה לצמק ל 3-2, וכך המשחק נגמר.
אם המחצית השנייה זה היה משחק אחר, אז הגומלין בברנבאו היה משחק מעולם אחר. כולם חשבו שלאור הפתיחה המזעזעת של ריאל בליגה והניצחון של בארסה בשבוע שעבר זה יהיה ניצחון קלקי לברצלונה, אך כולם התבדו. הבשורה הטובה לריאל היתה שפפה חזר למרכז ההגנה במקום ראול אלביול שהיה רע מאד במשחקים האחרונים. ומנגד - דני אלבז נפצע בחימום ובלית ברירה אדריאנו (שבעיקרון יכול לשחק בשני הצדדים) תפס את מקומו. ריאל פתחה חזר וכבר לאחר 20 דקות היתה ביתרון  2-0 משערים של היגוואין ורונאלדו (איזה עקב!) עם קצת סיוע של מסצ'ראנו ופיקה. בארסה לא הספיקה להתאושש ואדריאנו קיבל כרטיס אדום מוצדק שגרם לכך ששחקן התקפה ייצא [אלכסיס] ומגן ימני צעיר נכנס. לפני המחצית מסי הבקיע בבעיטה חופשית יפהפיה (האם ההגמוניה של בעיטות חופשיות תעבור למסי?) ונתן תקווה להמשך. אך בעשרה שחקנים בארסה לא הצליחה לשמור על המומנטום במחצית השנייה ולמרות שריאל מדריד לא הרעידה שוב את הרשת (כמה הצלות נהדרות של ואלדס) היא ירדה מנוצחת בפעם ה-88 בקלאסיקו.
אין ספק שלעובדה שריאל מדריד היתה קבוצה אחרת יש חלק מכובד מאד בחזרה של פפה, פשוט שחקן ענק, שרק שהוא היה פצעו ראו כמו שהוא חסר לריאל מדריד. מצד שני, היה נראה שדני אלבס מאד חסר לברצלונה ומעניין מה היתה התוצאה אילו הוא היה משחק. אלכס סונג נכנס במקום בוסקטס שלא היה משהו והראה יכולת טובה, מעניין איך הוא ישתלב במערך של בארסה בהמשך העונה.
האם ריאל מדריד תמשיך את הקאמבק שלה גם בליגה? ימים יגידו. רק נזכיר שבשנה שעברה ברצלונה היא זו שזכתה בסופר קאפ אך בסוף בעונה ריאל מדריד צחקה אחרונה ולקחה את האליפות.

יום שני, 20 באוגוסט 2012

מתאזרחים בנבחרות לאומיות – בעד או נגד?


מכבי תל אביב בכדורסל בתחילת שנות השמונים הייתה הקבוצה של המדינה, זו הייתה אותה פטריוטיות ישראלית הגורמת לנו לשוב ולקוות להצלחת הנבחרת, כשהקבוצה הישראלית הקטנה ניגחה את צסק''א, הרוסייה הגדולה, ממש כדבריו של טל ברודי בהנפת גביע אירופה "אנחנו על המפה ונישאר על המפה".

חלפו שנים, ומכבי תל אביב כבר לא הקבוצה של המדינה, בתל אביב הבלעדיות כבר לא רק שלה, ואפילו משחקיה לא משודרים בערוץ הלאומי. ולא שאנחנו פטריוטיים פחות, אלא הייצוג הישראלי נגמר! היום זה הגוי של מכבי מול הגוי של צסק''א.
כך היה פעם בכל קבוצות הכדורגל והכדורסל, כל קבוצה ייצגה עם, זרם, שבט או סגנון חיים. היום יש שוק מלפפונים מעניין במיוחד בכל קיץ לא פחות מהעונה עצמה. לדוגמה בספרד, במקום שתהיה מלחמה בין הקטלונים מבקשי החירות לבין בית המלוכה המדרידאי יש מלחמה בין מסי הארגנטינאי לבין רונאלדו הפורטוגזי, אפילו דרוגבה מחוף השנהב הגיע עד לארץ עגולי הפרצוף ומלוכסני העיניים.

ואכן, מני השינוי הזה השתפרו כל הקבוצות, קבוצה מחזקת את הבסיס עם חלקי פאזל חסרים וכך כל קבוצה מציבה רף גבוה יותר של משחק איכותי, ואנו הצופים מקבלים מעל ומעבר.

אך כל זה היה נחמד לולא היה הנגע פוסח על הנבחרות. בנבחרת היופי זה הטקטיקה האיטלקית מול הטכניקה הספרדית, זה האתלטיות האפריקאנית מול קצב הריקוד של הדרום אמריקאים. זה רוסי נגד גרמני.

רק מה, בהרבה נבחרות אין כנראה מספיק כוכבים. בנבחרת צרפת יש שחקנים שנולדו בסנגל, גינאה וקונגו. בגרמניה יש פולנים, ובפולין יש צרפתים. כלומר, אנשים עם מנטליות שונה מקבלים זימון לנבחרת כי הם 'מתאזרחים'. הוא הדין גם לספורטאים האולימפיים, וכך את ישראל מייצגים ספורטאים אמריקאים, רוסים וגיאורגים.

וכאן מגיעה הנקודה.

בענפים רבים בספורט יחס ההצלחה נמדד ע''פ מוצא גנטי. ללטינים יש טכניקה וכשרון ברגל, השחורים אתלטיים ומהירים בריצה ובכדורסל, והסינים-יפנים גמישים מאוד. אך מה לעשות ולהרבה מדינות באולימפיאדה אין מספיק ספורטאים מוכשרים, כי למה שבישראל למשל יגדלו אצנים? לכן מאזרחים את דונלד סנפורד האמריקאי. וכך גם יוצא לנו ששני אחים - ג'רום וקווין פרינס בואטנג משחקים כדורגל לטובת שתי נבחרות שונות. אין רכז לנבחרת מונטנגרו? מזל שבאמריקה נולד עומאר קוק.
טיוס ובלו לא ישראלים, גם לא סוסו פללשווילי, ופודולסקי לא גרמני כמו גם קלוזה, אלו אנשים שגדלו במקום אחר עם מנטליות שונה וגנים שונים. זה נהיה הרוסי של ישראל מול הרוסי של רוסיה, וחבל. הרבה מן היופי של האומות מתפספס בהשלמת הפאזל של המשלחות והנבחרות בצורת ה'התאזרחות'.

מצד שני, האם בגלל שגרמניה מייצגת את ה"גזע הארי", אז חייבים לשחק בה שחקנים בלונדינים שנולדו בגרמניה? הרי גם אוזיל וחדירה נולדו בגמרניה, אבל בגלל שאחד מהורים טורקי או טוניסאי הם לא כל כך מייצגים את הגרמני המצוי. אסור להם לשחק בנבחרת? הם נשמו את גרמניה בשנייה הראשונה שיצאו לאוויר העולם כמו כל גרמני אחר. אז אם הם אכן נחשבים לגרמנים לא תהיה בעיה שגם שחקנים שלא נולדו במדינה יוכלו להתאזרח ולשחק עבור הנבחרת. או שאולי לא, ורק אנשים שנולדו במדינה יוכלו לייצג אותה בספורט.
השאלה איפה הקו המפריד. הרי בעידן החיים של היום, שממדינה למדינה עוברים בכמה שעות, כמות המהגרים והעירבוביה בין העמים גורמת לזה שכל ארץ כבר לא מתהדרת בייחוד שלה. אם כך, מה שונה נבחרת מקבוצת כדורגל רגילה?

ואולי זו נקודה עמוקה יותר. האם לכנות 'גרמני' אדם שנולד מהורים גרמניים בעלי גנים אריים, על אף שגר בצרפת. או שמא המנטליות קובעת, ואם ישנו גרמני שנולד בצרפת ומתגורר שם, וכל חייו ופועליו עשה בצרפת הוא נקרא 'צרפתי' על אף שהוריו גרמניים, כי המנטליות שלו צרפתית בהתאם למקום הימצאותו. או במילים פשוטות יותר האם ייצוג מדינה באולימפיאדה הוא כטריטוריה או כעם.

האמת שבנבחרות הכדורסל מותר רק למתאזרח אחד לשחק בכל נבחרת. זה דבר שלא מובן לי, אם מתאזרחים זה בסדר אז למה רק אחד? ואם לא, אז למה אחד? מעניין למה איגוד הכדורסל קבע חוקים שונים מההתאחדות העולמית לכדורגל.

אז מה דעתכם, בעד מתאזרחים או נגד?

נכתב בעזרת Apollo. פורסם לראשונה באתר http://www.israsport.co.il פה: http://www.israsport.co.il/?p=5531

יום שבת, 18 באוגוסט 2012

ניצחון ראשון לראובן עטר

זהו. מכבי חיפה יכולה לנשום לרווחה. הגיע הניצחון [או יותר נכון ההתפוצצות] שכולם חיכו לו.
לאחר 2 משחקים רשמיים ללא ניצחון ועם יכולת לא-מי-יודע-מה, הגיעה בני סכנין כדי להוות בשר תותחים לירוקים מהכרמל.
6-0. תוצאה מכובדת גם במשחקי אימון, כשהיריבה היא לא מליגה חמישית. ויעקב שחר מרוצה.
מכבי חיפה פתחה עם ההרכב הכי חזק שלה שכנראה יהיה ההרכב הראשון בעונה הבאה, אולי בשינוי קטן בעמדת החלוץ או בקישור האחורי: ניר דוידוביץ' (אמיר אדרי, 68), אייל משומר, אדין צוצאליץ', אנדריי פילאבסקי, שמואל שיימן (טאלב טוואטחה, 60), תמיר כהן, אייל גולסה, עידן ורד, יניב קטן, חן עזרא (אלון תורג'מן, 70), וויאם עמאשה (דינו אנדלובו, 53).

כבר בתחילת המשחק מכבי חיפה השתלטה על המשחק, ובדקה ה-19 אייל משומר אחרי מבצע אישי נהדר בעט חזק ברגל שמאל והכניע את מחמוד קנדיל. בעונה שעברה אייל משומר מיעט מאד להבקיע, ואם הוא ימשיך ביכולת הזו זה יעזור מאד למכבי חיפה. ואולי אף יקדם אותו למגן ראשון בנבחרת.

יניב קטן הבקיע בבעיטה חופשית יחד עם עזרה קטנה מהחומה. גם זה חשוב מאד, כי לחיפה אין הרבה בועטים טובים לכדורים נייחים וכמה שערים ממצבים כאלו העונה יוסיפו לה המון.

במחצית השנייה סכנין כבר נפלה מהרגליים וזה היה משחק במעמד אחד בלבד. 4 שערים, 2 לחלוץ הדרום אפריקאי החדש - דינו אנדלובו, אחד של עידן ורד ואחד של אלון תורג'מן.

קטן בישל פעמיים, חן עזרא פעם אחת כמו גם עידן ורד. 4 מתוך 6 השערים הגיעו ממהלכים קבוצתיים, וזה מראה לנו שהקישור מתואם מאד ויש תנועה טובה של החלוצים.

קצת העיב על השמחה העובדה שוויאם עמאשה עדיין לא כבש, והאוהדים הירוקים מאד רוצים לראות אותו שוב חוגג שערים, כי אין הרבה בלמים שיכולים לעמוד במהירות שלו.

דינו אנדלובו נתן תשובות לכל אלו שהביעו ספק בהגעתו לחיפה, אך כדי לתת תשובה האם הוא בול פגיעה של ראובן עטר צריך לראות אותו מתמודד נגד קבוצות יותר טובות. מה שלא ברור זה מה יהיה עם שלומי אזולאי, במידה וחיפה תמשיך לשחק עם חלוץ אחד יש 2 בתפקיד לפניו [עמאשה ואנדלובו] והיום הוא לא קיבל דקה.

עוד מילה על ההגנה, חיפה לא ספגה שער, אודות להגנה המעולה שמשחקת רחוק מהרחבה ועושה לחץ על שחקני היריב כבר קרוב לאמצע המגרש. אמנם היום היריבה לא החזיקה הרבה בכדור ומעניין לראות איך זה יעבוד בהמשך.

השאלה הגדולה היא, האם מכבי חיפה תראה את היכולת הזו נגד סכנין (שגם נפצעו לה במהלך המשחק 3 שחקנים) או תמשיך כך גם נגד מכבי ת"א המחודשת במחזור הפתיחה של ליגת העל. מה שבטוח - יהיה אש.


יום חמישי, 16 באוגוסט 2012

נבחרות ישראל פותחות עונה


חבל, פשוט חבל. נבחרת ישראל בכדורסל שמטה יתרון מבטיח ברבע הרביעי והפסידה לנבחרת מונטנגרו במשחק הראשון במוקדמות אליפות אירופה.
נבחרת ישראל הציבה בחמישייה 2 גארדים - יוגב אוחיון ויותם הלפרין. מה שמראה לנו, שבניגוד לקמפיינים קודמים שהלפרין היה הרכז המוביל, כרגע אוחיון הוא בעמדת הרכז הראשון והלפרין בעמדה מס' 2.
בתחילת המשחק עומרי כספי התחפש לליאור אליהו כשקלע זריקת גויאבה, ניצלנו פתיחה רעועה של מונטנגרו מה-3 ופתחנו פער קטן.
אך בהמשך הרבע נבחרת ישראל עברה להגנה איזורית והמונטנגרים חזרו למשחק, תודות לכמה איבודים טיפשיים של נבחרת ישראל. [למה כספי שולח לאליי אופ אם אפשר לעשות סל קל? אז מה אם הפעם הראשונה זה הלך לך?!]
ההגנה של הנבחרת עדיין לא מתואמת מספיק ועקב כך ראינו המון חורים בצבע ונק' קלות, וכן המון ריבאונד התקפה של מונטנגרו. ובהחלט זה מה ששיחק תפקיד בתוצאה במחצית, כי לולא ריבאונד ההתקפה ישראל היתה ביתרון ניכר.
ומה יהיה עם קליעות עונשין? טיוס וכספי הספיקו להחטיא עד המחצית את הזריקות שניתנו להם. חייבים לעבוד על זה. זה ההפרש שהיה במחצית, ואם מונטנגרו היו קולעים באחוזים קצת יותר טובים מה-3 ההפרש היה יותר גדול.
מהלפרין לא ראינו כלום במחצית הראשונה, אבל ממש כלום, ולכן רביב לימונד הוא זה שפתח במקומו במחצית השנייה. ואכן החזיר עם הגנה קשוחה ויציאה טובה למתפרצות.
את הרבע השלישי אפשר לסכם כך: יוגב אוחיון וליאור אליהו. 2 שחקנים נהדרים שעשו את המשחק בנק' ובאסיסטים. ואפילו יוגב הקטן הצליח לקחת 9 ריבאונדים עד לסוף הרבע השלישי, ואכן ברבע זה ישראל ניצחה בריבאונד וירדה בסיום הרבע בהפרש 8.
הרבע האחרון היה פשוט קטסטרופה. כלום לא הלך. וכדי להוכיח את זה המונטנגרים הספיקו לקלוע סל (שבנס לא היה שלשה) בזריקה האחרונה שלהם והגדילו את הפער ל-6. מישהו יכול להסביר לי מה זה התרגיל הטיפשי שניסו לעשות במהלך האחרון של המשחק? פשוט שטות.
מה הפסיד לנו את המשחק? קליעות העונשין. נבחרת ישראל קלעה באחוזים מחרידים מהקו לעומת אחוזים מצויינים [כולל 3 נק' רצופות ו-4 נק' בסוף המשחק שעשו עבירות בכוונה].
מה כמעט ניצח לנו את המשחק? ליאור אליהו. משחק פשוט פנטסטי. כספי היה מצויין כרגיל. ואוחיון הראה למכבי ת"א מה היא הפסידה שהוא לא ישחק אצלה.
דרך אגב, חבל שהמשחק הזה לא היה במסגרת האולימפיאדה, אולי השידור של הערוץ הראשון היה יותר נורמלי.

במעבר חד לנבחרת ישראל בכדורגל.
אפשר לסכם את המחצית הראשונה מול הונגריה במילה אחת:
חושך.
ב-2 מילים:
חושך מצרים.
טוב, אולי בעיקר ההגנה הייתה חושך מוחלט (למה רמי גרשון מגן?),  אך גם החלוצים (דמארי ושכטר) היו מאד חלודים.
הקישור פחות או יותר עשה את שלו, כלומר, מאור מליקסון עשה את שלו, כי ליאור רפאלוב לא היה בשיאו, וכן ביבראס נאתכו. הקישור האחורי היה גרוע.
אמנם במחצית שנייה שנכנסו גילי ורמוט, בן שהר ותומר חמד הנבחרת נראתה יותר טוב. יותר החזקת כדור, פחות איבודים ויותר איומים לשער, ואפילו הצלחנו להבקיע גול. אך עדיין, עם כזו יכולת, ובעיקר עם כזו הגנה - לא נגיע רחוק.
רציתי לומר שאלעד גבאי היה המצטיין בהגנה, אך אחרי אשמתו הישירה בשער קצת קשה לומר זאת, אך אפשר לומר שהוא נקודת אור. פשוט מגן מעולה.

מוקדם יותר נבחרת ישראל הצעירה שיחקה נגד נבחרת רוסיה הצעירה.
משחק פשוט נפלא. משחק עם קצב טוב, הזדמנויות, ושערים.
נבחרת ישראל שיחקה מצוין נגד נבחרת שנחשבת טובה באירופה, ובדקות לא מעטות שלטה במשחק והראתה יכולת מצויינת. אולי פשוט נשחק איתה גם בבוגרים?
שחקנים שהצטיינו: מונס דאבור, אור ברוך, מוחמד כליבאת. כדאי לשים לב גם לעומרי אלטמן שמשחק בפולאהם.
היו כמה פעמים ששחקנים הגיעו עם הכדור ליד השער ופשוט התמהמהו ובמקום לבעוט ניסו לעבור עוד שחקן ואיבדו את הכדור, ייחסתי את זה לעובדה שהם צעירים ולא מנוסים, אך שראיתי את הנבחרת הבוגרת הבחנתי שהבעיה קיימת גם שם, כנראה זה בגנים של הישראלי המצוי.
אמנם המשחק נגמר בתוצאה 2-2, אך דקה לפני שער השוויון של הרוסים מונס דאבור הבקיע שער חוקי לגמרי אך הוא נפסל בטענת נבדל, כך שבמקום שיהיה 3-1 נהיה 2-2 בהתקפה הבאה של הרוסים. גם בנבחרת הבוגרת השופט התעלם מהכשלה על שכטר, מעניין לא?

בערב שבו ארגנטינה פוגשת את גרמניה, ברזיל פוגשת את שבדיה, אנגליה פוגשת את איטליה וצרפת פוגשת את אורגוואי, מי שצפה בנבחרת ישראל הוא ממש פטריוט. אפילו אני זפזפתי קצת...

פורסם לראשונה באתר ישראספורט: http://www.israsport.co.il/ פה: http://www.israsport.co.il/?p=5392

יום שלישי, 14 באוגוסט 2012

אירוע הספורט מס' 1 - מספר הערות

כשנגמר היורו חבר בא אליי ואמר לי: "הולך להיות משעמם הקיץ". אמרתי לו: "למה? יש אולימפיאדה". הוא ענה לי: "עזוב... אין שם משהו מעניין, אולי ניימאר...". השבתי לו: "דווקא לדעתי אולימפיאדה זה אחד הדברים!".
וצדקתי.
מהיום שהתחיל האולמיפיאדה ידעתי שצדקתי.
אירוע ספורט שכולל בתוכו 36 ענפים שונים זה משהו מיוחד, משהו אחר.
כל בוקר התחלתי לצפות בשידורים, מזפזפ ב-12[!]הערוצים באתר הרישמי, כי 8 ערוצים של ערוץ 1 לא הספיקו לי...
היו כ"כ הרבה אירועים מעניינים, שאני חושב שהיו צריכים להכפיל את מספר ימי התחרויות ולהוריד קצת מהמינון בכל יום. כמות הספורט היתה בלתי נתפסת.
באיזו תחרות יוצא לך לצפות בכדוריד, כדורעף, כדורמים, טניס שולחן, הוקי שדה? (כדורגל, כדורסל וטניס..)?
אני לא רוצה להזכיר בכלל את מגוון התחרויות בשחייה, בג'ודו, באתלטיקה.
אפילו במונדיאל - שנחשב בעיניי רבים כאירוע הספורט הטוב בעולם - יש לך משחק אחד מקסימום שתיים ביום, וזהו.
כל שכן שאי אפשר להשוות את היורו, מונדובאקסט, ווימבלדון, ליגת היהלום וכו'
אך ישנם מספר הערות שאני רוצה להעיר:
א. מייקל פלפס. נכון, הוא זכה ב-22 מדליות. וסיכוי סביר ששום ספורטאי לא יעקוף אותו לעולם. אבל - מה אשם קופץ במוט שיכול לזכות במדליה אחת באולימפיאדה אחת, ואילו שחיין יכול לזכות ב-50/100/200/400/שליחים  גב/חזה/פרפר/חופשי/מעורב? זה לא פייר. ולכן לקרוא לו הגדול מכולם לא צודק. כל שכן שאי אפשר לדעת מה הוא היה עושה אם לפני 4 שנים היה אסור להשתמש בחליפות השחייה.
ב. אפרופו הגדול מכולם, ככה גם קראו אמצעי התקשורת ליוסיין בולט. אוקיי, הוא רץ מהר, והכי מהר בהיסטוריה. אבל זה סך הכל ריצה. הוא נולד עם כישרון ריצה נדיר. היו הרבה ספורטאים ששברו שיאי עולם באולימפיאדה הזאת, אז לכן הם הגדולים מכולם? מה בולט שונה משאר הספורטאים האלו? הוא אולי הגדול מכולם בריצה, אבל וודאי שלא הספורטאי הגדול מכולם.
ג. ספרד. בשנים האחרונות יצאה לספרד סטיגמה שהיא "מעצמת ספורט", עקב הצלחותיה של נבחרות כדורגל והכדורסל שלה, וכן הצלחותיו של רפאל נדאל. בטבלת המדליות היא ממוקמת במקום ה-21 [!]. אחרי איראן, אוקראינה, קזחסטן הונגריה וניו זילנד. קשה לקרוא לה "מעצמת ספורט", לא?
ד. התעמלות. למה ענף שבו הניקוד נקבע ע"י שופטים נכלל באולימפיאדה? בכדורגל - מי שמבקיע הכי הרבה מנצח. באתלטיקה - מי שרץ הכי מהר מנצח. בשיט - מי ששט הכי מהר - מנצח. וכן הלאה. אבל ענף שהמנצחים נקבעים על פי ניקוד של שופטים, לא זכאי להיכלל עם תחרויות אחרות. זה פשוט לא ספורטיבי.
ה. הנה מקצת מהמדינות שזכו לקבל מדליה: טג'קיסטן, כווית, ערב הסעודית, בחריין אפגינסטן, מולדובה, גואטמלה, מלזיה, קפריסין, אינדונזיה, אסטוניה, ארמניה, מונוגוליה, אוגנדה, לטביה, אלג'יריה, אוזביקסטן, אזרבייג'ן, קזחסטן. קצת פאדיחה לישראל, לא? מצד שני, תתארו לכם שלא היה ריצה, או שאצנים לא היו נולדים בג'מייקה, גם לג'מייקה היה אפס מדליות. אז אולי צריך להכניס ענף שאנחנו טובים בו, כגון "צפירות ברמזור כתום" או משהו כזה...
ו. למה הספורטאים האוסטרלים לבשו בגדים צהובים, יש להם צהוב בדגל?
ז. מבחר פנינים ממשה גרטל:
"המתח - אפשר לחתוך אותו עם מה? עם סכין? עם מסור חשמלי"
"לא נעים לי לקבור את פלפס - ועל כן אטביע אותו" ~ לאחר הפסדו של מייקל פלפס לראיין לוכטה במשחה 400 מ' מעורב.
"ענק, ענק, ענק - ואנחנו כמגבי מים לצידו" ~ על זכייתו של מייקל פלפס במדלייה אולימפית מס' 21.
"תגיד לי בוקי, אתה סובל מגזים? כי אני דווקא נהנה מהם".

ונסיים בציטוט של הנ"ל מאולימפיאדת אטלנטה 1996:

"לילה טוב צופים יקרים, נוחו על משכבכם בשלום."